<h1>האגור סימן אלף צ"ט</h1>
<h2>דף פז.</h2>
השוחט בהמות או חיות או עופות וסח בינתים בדבר שאינו מענין השחיטה. כתב בספר התרומה שספק הוא אם צריך לחזור ולברך על השחיטה כמו מי שסח בין תפילין או שמא כמו מי שסח באמצע אכילתו שאין צריך לחזור ולברך המוציא ומאחר שספק הוא אסור להסיח בנתיים. ובה"ג פסק שאם סח בין עוף לעוף מכסה אותו ששחט ואח"כ יברך וישחוט האחר. ואין לנטות מקבלתם כל זמן שאין ראיה ברורה לסתור דבריהם. ספר המצות. וראבי"ה מצא בתשובות הגאונים שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה שמא ישכח וידבר בינתים דבר שאינו מענין השחיטה. ואין טעם זה נראה לי דאטו משום שמא ישכח יברך ברכה שאינה צריכה. וכן כתב רבינו שמואל בן חפני ור' קלונימוס מרומ"י לברך על כל שחיטה ושחיטה. וכתב באור זרוע נראה לי לקיים דבריהם בשני מינים כגון חיה ועוף שאז צריך לברך על כל שחיטה ושחיטה. מיהו נראה בעיני לפי האמת דאפי' בהמה וחיה ועוף [אין צריך כ"א] ברכה אחת לכולן הואיל וברכותיהן שוות מרדכי. וכן המנהג. עוד מצא ראבי"ה בתשובות הגאונים מי ששחט והזיד ולא ברך על כסוי הדם אסור לו לאכול ממנו אבל לאחרים מותר והוא חייב מלקות מרדכי. פירש רבינו חננאל שור הבר שקורין בופיל"ו רבותינו הגאונים נמנו עליו שמכסין את דמו. ולא אפשיטא אי חיה היא אי בהמה וחלבו אסור מספק וכן הלכה. מרדכ"י. אני המחוקק מצאתי בשם המחבר וז"ל. אמת הוא כי הערוך פירש כן בערך שר. אבל רבינו ישעיה האחרון כתב שהבופל"ו הוא מריא בלשון הקדש. ולפי פירושו אין לספקו בחיה. וכן מנהג שאין לכסות דם שחיטתו.
